לאחר שהשופטים או המנהיגים התיימרו לחשוב שהם בעלי מעמד עליון ואלמותי, מגיעה התפכחות קשה ופסק דין אלוהי. על אף מעלתם הרוחנית או החברתית הגבוהה, סופם יהיה כאחרון בני התמותה, והם יחוו התרסקות שלטונית ורוחנית.
המילה אָכֵן משמעותה באמת, או אדרבא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היא מבטאת ניגוד: למרות שנשמתכם גבוהה ויכולתם להיות כבני עליון, מעשיכם המושחתים הם שיקבעו את גורלכם [רד"ק].
לגבי הקביעה כְּאָדָם תְּמוּתוּן, הפרשנים נחלקו לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מתמקדת במילה כְּאָדָם ורואה בה התייחסות לאדם הראשון. כשם שהאדם הראשון נוצר להיות בן חורין מן המוות, אך הביא על עצמו כליה משום שלא נזהר בציווי ה' והשחית את מעשיו, כך גם ימותו השופטים בעקבות חטאיהם ועיוות הדין [רש"י, אלשיך, מצודת דוד]. הגישה השנייה מפרשת שהכוונה היא לבני אדם רגילים. כלומר, למרות שנשמתם של המנהיגים דומה לנשמת מלאכים, הם ימותו כאנשים פשוטים וגשמיים, ללא חכמה, ונשמתם תאבד יחד עם גופם ולא תעלה למעלה [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
גם ביחס לחלקו השני של הפסוק, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ, קיימות שתי דרכי פירוש עיקריות. קבוצת פרשנים אחת מסבירה שהכוונה היא לשרים בשר ודם. הנפילה תהיה כשל שופטים, אנשים תקיפים ושליטים אנושיים, אשר מנהיגים מתוך גאווה ותאווה, עושקים את החלשים ועושים חמס. מכיוון שאינם מייצגים כוח עליון אלא את עצמם, גדולתם אינה נצחית והם יפלו מעצתם ונפשם תיכרת [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה אחרת מפרשת שהכוונה היא לשרים של מעלה, כלומר למלאכים או לשרי האומות. כשם שכוחות רוחניים עליונים יכולים ליפול ממדרגתם בשל טומאה וחטא, כך יפלו השופטים. עוצמת ההתרסקות תהיה אדירה במיוחד, משום שהיא תהיה יחסית לגובה המעלה הרוחנית שממנה הם צונחים משמים אל הארץ [רש"י, אלשיך, מלבי"ם], נפילה שעשויה להתבטא גם בשעבוד פיזי תחת רגלי מלכויות זרות [אלשיך].