זעקה עמוקה לצדק אלוהי עולה מתוך המציאות של כישלון ההנהגה האנושית. כאשר שופטי הארץ משחיתים את דרכם ומזניחים את החלש, מופנית קריאה אל בורא העולם להתערב באופן ישיר, ליטול בחזרה את שרביט המשפט ולכונן סדר צדק מוחלט בכל רחבי תבל.
הקריאה קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ מהווה תפילה של המשורר, זעקה בשם העשוקים או אמירה נבואית [אבן עזרא], ויש שרואים בה את מענה רוח הקודש לאל [אלשיך]. רוב הפרשנים מסכימים כי בקשה זו נובעת מהשחתת מערכת המשפט האנושית. מאחר שהדיינים אינם שופטים באמת, מתבקש ה' להתגלות [ביאור שטיינזלץ], להכרית את השופטים המקולקלים [רש"י], ולקחת על עצמו את משפט העולם כדי להציל את העניים והאביונים מיד עושקיהם [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. התערבות זו הכרחית, שכן אם המשפט יישאר בידי בני אדם המעוותים אותו, העולם כולו יאבד; על כן ה', שברא את הארץ, חייב לקיימה ולהעמידה על ידי משפט צדק משלו [מלבי"ם, אלשיך].
ההצדקה לדרישה זו מופיעה בחלקו השני של הפסוק: כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם. הפועל תִנְחַל מבטא את בעלותו הנצחית של ה' על האומות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], כאשר מבחינה לשונית יש המפרשים שהאות בי"ת במילה בְּכָל היא תוספת בלבד, והמשמעות היא שה' ינחל את הגויים עצמם כפועל יוצא [אבן עזרא]. מתוך כך, מכיוון שהכל בידיו והאומות הן נחלתו, עליו לשפוט אותן [רש"י].
באשר לזהות הנחלה, מתגלות מספר גישות מרתקות בקרב המפרשים. הגישה המרכזית היא שהנחלה האלוהית אינה אומה שלמה, אלא העניים, העשוקים ודכאי הרוח הנמצאים בכל עם ועם. אנשי אמת אלו אהובים על ה', והם אלו שהופכים לעמו ולנחלתו [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. מנגד, יש המפרשים את הפסוק כבקשה של הנדכאים שה' עצמו יהיה להם לנחלה ולמשענת בתוך הגויים [ר' יהודה הלוי המובא באבן עזרא].
זווית שונה לחלוטין מציעה כי הבקשה לשפוט את כלל הארץ נועדה להגן על עם ישראל; אם ה' ישפוט את ישראל לבדם הם עלולים שלא להצטדק בדין, אך כאשר ישפוט את כל הגויים יחד, יבלוט יתרונם היחסי של ישראל מתוך החושך והקלקול של שאר האומות, וכך ה' יבחר בהם לנחלתו [אלשיך].