כותרת המזמור משמשת פתח לפרק העוסק בהתמודדות מול קואליציית עמים המבקשת להכחיד את עם ישראל, ומבטאת את השמחה על מפלתם. המילים שִׁיר מִזְמוֹר מוסברות כמשקפות את מהות המאורע: המילה שִׁיר נאמרה משום שבאובדן הרשעים ישנה רינה, ואילו הצירוף מִזְמוֹר לְאָסָף (שהוא מצאצאי קרח) בא ללמד כי באובדן האומות טמונה ישועת ישראל, המסמלת גם את עלייתם העתידית של שערי המקדש שטבעו באדמה [אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המזמור מבוסס על אירוע היסטורי מימי המלך יהושפט. באותה עת התאגדו בני שעיר, עמון ומואב, יחד עם עמים שכנים נוספים, למערכה צבאית גדולה כנגד יהודה. בתגובה לאיום, יהושפט התפלל והכריז על צום, ואז צלחה רוח ה׳ על יחזיאל, מצאצאי אסף. הוא ניבא לעם ואמר להם לא לירא, שכן המלחמה אינה שלהם אלא של ה׳. המערכה הסתיימה באופן פלאי כאשר ה׳ הטיל מהומה במחנה האויבים, והם הרגו והשמידו זה את זה [מלבי"ם].
מנגד לפרשנות ההיסטורית, יש המפרשים כי המזמור אינו מוגבל לאירוע בעבר, אלא נאמר על תקופת הגלות. לפי תפיסה זו, המזמור מתאר מציאות מתמשכת שבה אומות העולם מסכימות וחוברות יחד במטרה להרע לישראל ולהכחיד את קיומם מלהיות לעם [מאירי].