התאגדות רחבה של אומות שונות נוצרה במטרה לצאת למלחמה משותפת נגד ישראל, כאשר בראש הברית עומדות אומות מרכזיות שסחפו אחריהן את שאר העמים [מאירי, ביאור שטיינזלץ].
האומות הראשונות והמרכזיות בברית זו הן אָהֳלֵי אֱדוֹם [אבן עזרא, מאירי]. אלו הם בני אדום הקדמונים, שהיו ידועים כיושבי אוהלים [מצודת דוד], והם מזוהים עם בני שעיר המוזכרים בספר דברי הימים [רד"ק]. השימוש במילה אָהֳלֵי מעיד על כך שהם הגיעו למערכה מלווים באוהליהם, מתוך כוונה להאריך את המלחמה ולהטיל מצור ממושך במקרה שלא יצליחו להכריע את ישראל במהירות [רד"ק]. גישה נוספת מציעה שהכוונה היא שאוהלי אדום שכנו והתחברו יחד עם שאר האומות למטרה זו [אבן עזרא].
לצד אדום מוזכרים היִשְׁמְעֵאלִים ומוֹאָב. הישמעאלים נחשבים גם הם למובילי המערכה [מאירי]. עמים אלו, יחד עם שאר האומות, נכללים תחת הנהגת בני עמון, שכן בתיאור המקביל בדברי הימים מוזכרים במפורש רק בני שעיר, עמון ומואב [רד"ק].
לבסוף מוזכרים ההַגְרִים, שהם שבטים ערביים [ביאור שטיינזלץ] המיוחסים להגר. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בבנים שילדה הגר לבעל אחר לאחר גירושיה, ולא לאברהם [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. הם נקראו על שמה משום שהייתה שפחת אברהם, ועל כן התייחסו הבנים אליה [אבן עזרא]. עם זאת, ישנה דעה נוספת המציעה שאלו בכל זאת בני אברהם, במידה ומזהים את הגר עם קטורה [רד"ק].