מפלתם של הרשעים אינה מסתכמת בכישלון מעשי בלבד, אלא מלווה בתהליך מתעצם של השפלה ואובדן. בתחילה יֵבֹשׁוּ האויבים על כך שקמו להילחם, כאשר יבינו כי מעשיהם לא יועילו להם כלל [אלשיך, מצודת דוד]. לאחר שיכירו באיוולת שברשעותם, תכה בהם חרדה נצחית והם וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד.
השלב הבא במפלתם הוא וְיַחְפְּרוּ. בעוד שמספר פרשנים מסבירים מילה זו כנרדפת לבושה וכלימה [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], גישה אחרת רואה בה מדרגה חמורה וקשה הרבה יותר מן הבושה הראשונית. לפי פירוש זה, מדובר בהשפלה כה עמוקה, עד שהיא גורמת לאדם לרצות לחפור ולהסתיר את פניו במקום טמון מרוב ייאוש [מלבי"ם, אלשיך]. בסופו של תהליך ההשפלה, מגיע השלב הסופי שבו וְיֹאבֵדוּ – השמדה מהירה ומוחלטת [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].