בקשתו של המשורר מאת ה' היא להפעיל את כוחות הטבע העוצמתיים כדי להכות באויבים. הבקשה כֵּן תִּרְדְּפֵם מבטאת שאיפה לכלות את האויבים לחלוטין מבלי להשאיר להם שארית [מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים כי המטרה אינה השמדה מיידית, אלא רדיפה מתמשכת ומייסרת שבה האויבים מתגלגלים כקש ברוח, ונותרים בחיים כדי לחוות חרדה ובושה עמוקה [אלשיך].
הפרשנים עומדים על ההבדל שבין שני סוגי הרוחות המוזכרים בפסוק, בְּסַעֲרֶךָ וכן וּבְסוּפָתְךָ, המבטאים שניהם רוחות עזות וחזקות [אבן עזרא, מצודת ציון]. הסופה מתוארת כרוח חזקה ועוצמתית יותר מן הסערה [מלבי"ם]. מעבר להבדל בעוצמה, קיים הבדל בכיוון התנועה של הרוחות ובפעולתן על האויב: בְּסַעֲרֶךָ מתייחס לרוח הנושבת לכיוון אחד, ועל כן תפקידה לרדוף אחרי האויבים ולהבריח אותם. לעומת זאת, וּבְסוּפָתְךָ מתארת רוח סופה סיבובית דמוית מערבולת התוקפת מכל עבר [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם]. רוח מעגלית זו חוסמת את דרכי המילוט של האויבים, הודפת אותם לאחור מנגד פניהם, ובכך תְבַהֲלֵם – יוצרת אצלם בלבול, חרדה ובהלה מוחלטת [מלבי"ם].