בקשת המשורר מופנית כלפי מעלה בתפילה למפלתם של אויבי ישראל, תוך שימוש בדימויים מעולם הטבע הממחישים חוסר יציבות, קלות משקל ואובדן שליטה.
תחילה פונה המשורר ואומר אֱלֹהַי. הפרשנים מציינים כי לאחר שהוזכר שם ה' קודם לכן באופן כללי, כאן בוחר המשורר בכינוי שייכות אישי כדי לייחד את פנייתו (אבן עזרא). בקשתו היא שִׁיתֵמוֹ, כלומר שים אותם או עשה אותם (מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ), כַגַּלְגַּל וכְקַשׁ. הקַשׁ מוגדר כתבן דק (מצודת ציון) אשר מתפזר ונידף מפני הרוח (רש"י, ביאור שטיינזלץ).
לגבי מהותו של הגַּלְגַּל, קיימות כמה גישות בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית רואה בכך צמחייה קלה הנידפת ברוח. יש המפרשים כי מדובר בראשי קוצי השדה, אשר בימי החורף ניתקים ממקומם, נובלים, ומתעופפים אט אט כשהם מדמים בצורתם גלגל של עגלה המתגלגל ברוח (רש"י, מצודת דוד). אחרים מסבירים כי זהו הקש עצמו, המתגלגל בקלות רבה בשל משקלו הזעום (רד"ק, מאירי), ויש המוסיפים כי ייתכן שמדובר בעמוד חול המתגלגל וסוחף עמו פיסות קש (ביאור שטיינזלץ). מבחינה לשונית, המילה נגזרת מהשורש ג.ל.ל, ומבטאת את עצם פעולת ההתגלגלות בסופה (אבן עזרא).
מתוך דימויים אלו, הפרשנים דולים משמעויות עמוקות לגבי אופי המפלה של האויבים. גישה אחת מבחינה בין שני חלקי הפסוק: הגַּלְגַּל מתגלגל מעצמו, בעוד הקַשׁ נרדף על ידי כוח חיצוני, הרוח. מכאן נלמד כי מפלת האויבים תהיה כפולה. תחילה הם יילחמו ויהרגו איש את רעהו מיוזמתם, ולאחר מכן יושמדו ויירדפו על ידי כוח חיצוני (מלבי"ם).
גישה אחרת רואה בדימויים אלו קללה לעונש תמידי של שפלות בגלות. בניגוד לגלגל רגיל שחלקו התחתון עולה מעלה במהלך הסיבוב, המשורר מבקש שהאויבים יהיו כקש המתגלגל על פני הארץ בלבד. הם ינועו סביב נגד ארבע רוחות העולם מבלי לעלות כלל, ויישארו נבזים ושפלים. יתרה מכך, הם לא יונעו על ידי כוח עצום כגלגל טחנה המסתובב בכוח מים או בהמה, אלא יסבלו צער תמידי ויתגלגלו מפני משב רוח קל בלבד (אלשיך).