מפלתם המוחלטת של אויבי ישראל מתוארת לא רק כתבוסה צבאית, אלא כהשמדה פיזית וביזיון עמוק שהתרחשו במיקום גיאוגרפי ספציפי.
הפרשנים חלוקים בשאלה לאיזו מלחמה היסטורית מתייחסות המילים נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר. גישה אחת גורסת כי מדובר במלחמתו של גדעון נגד צבא מדין [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. אף על פי שעין דאר אינה מוזכרת במפורש בספר שופטים בהקשר למלחמה זו [רד"ק], שם נפלו המדיינים, ויש המשערים שהמקום נקרא כך משום שגדעון היה משם [אבן עזרא].
מנגד, גישה אחרת קושרת את הפסוק למלחמתו של ברק בן אבינועם נגד סיסרא ויבין מלך כנען [מלבי"ם, מאירי]. התמיכה לגישה זו היא גיאוגרפית: עין דאר שכנה בנחלת שבט מנשה, בסמוך לתענך ומגידו, אזורים המוזכרים במפורש בשירת דבורה כזירות הקרב [רד"ק, מאירי]. יתרה מכך, מכיוון שהכנענים לא גורשו מעין דאר והמשיכו לשבת בה, צבאות האויב נסו לשם מפני ברק, ושם מצאו את השמדתם [מלבי"ם]. לנוכח מחלוקת זו, יש המציינים כי לא ניתן להכריע בבירור לאיזו משתי המלחמות הללו הפסוק מכוון [רש"י].
סופם של האויבים מתואר במילים הָיוּ דֹמֶן לָאֲדָמָה. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה דֹמֶן היא זבל, אשפה או צואה המפוזרת בשדה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. התיאור ממחיש את השפלתם הסופית: הם נרמסו תחת כפות הרגליים כזבל המושלך באשפה [רד"ק, מצודת דוד, מאירי], ודמם הפך לחומר זיבול לאדמה שעליה מצאו את מותם ואבדו כליל [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].