קואליציית האויבים הקמה על ישראל מתרחבת, ואליה מצטרפים גם כוחות מפתיעים שנועדו לחזק את יוזמי המערכה.
המילה נִלְוָה משמעותה חיבור והצטרפות [מצודת ציון]. אשור התחברה לאויבי ישראל והייתה להם לזְרוֹעַ, כלומר שימשה ככוח עזר צבאי שהעניק עוצמה ותמיכה [רש"י, שטיינזלץ, מאירי]. עזרה זו ניתנה לִבְנֵי־לוֹט, הלוא הם העמים עמון ומואב [רד"ק, מצודת דוד, מאירי], שהיו יוזמי המלחמה [שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על השימוש במילה גַּם ביחס לאשור, ומציעים שלושה כיוונים מרכזיים להבנת ההדגשה על הצטרפותה של אומה זו דווקא:
הגישה הראשונה מתמקדת במימד הגיאוגרפי. אשור הייתה ממוקמת הרחק מארץ ישראל, הרבה יותר משאר העמים הנזכרים, ובכל זאת עשתה מאמץ ובחרה להצטרף למערכה [רד"ק, שטיינזלץ, מאירי].
הגישה השנייה מצביעה על הידרדרות מוסרית. מבחינה היסטורית, אשור ידע להתרחק מחברה רעה כאשר פרש מעצתו של נמרוד ומדור הפלגה. אולם כעת, מי שהקפיד בעבר להתרחק מרשעים, חזר לסורו, נסוג לאחור וחבר אליהם מחדש כדי להרע לישראל ולהחריב את המקדש [רש"י, מאירי].
הגישה השלישית קושרת את הדברים לאירועים היסטוריים. לפי קו מחשבה זה, אשור כבר חזתה בעבר בגבורת ה' כאשר הוכתה מכה ניצחת במפלת מחנה סנחריב. למרות זאת, האשורים לא לקחו מוסר, התעלמו ממפלתם הקודמת, המשיכו להחזיק ברשעתם ובחרו שוב לעזור לאויבי ישראל [רד"ק בשם אביו, מצודת דוד, מאירי].
מטרת החיבור של אשור לעמון ומואב לא הייתה צבאית בלבד, אלא נשאה אופי של חילול כבוד שמים, אשר בא לידי ביטוי בפגיעה בספרי התורה ובניסיון להכרית את שמה של האומה הישראלית לאורך ההיסטוריה [אלשיך, מאירי].