אויבי ישראל מתאגדים יחד בקואליציה חסרת תקדים, המגשרת על פערים וסכסוכים פנימיים. מטרתם המשותפת אינה רק פוליטית או צבאית, אלא בעלת ממד רוחני עמוק – מאבק ישיר בבורא עולם דרך פגיעה בעמו.
המילים נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו מתארות התאגדות בעצה אחת, בלב אחד ופה אחד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. למרות שבאופן שגרתי אומות אלו נוהגות להילחם זו בזו, כעת הן מניחות את איבותיהן בצד כדי להתאחד נגד ישראל [רד"ק]. אחדות זו חריגה במיוחד לאור העובדה שמדובר באסופה של עמים שונים, רחוקים וקרובים. בדרך כלל, עמים שכנים יוצאים למלחמה מתוך פחד או רצון לכבוש שטחים, בעוד שעמים רחוקים נלחמים למען שלל וביזה. אולם כאן, כולם מתלכדים סביב מטרה אחת משותפת החורגת מאינטרסים רגילים [מלבי"ם].
מטרה משותפת זו מתבטאת במילים עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמלחמה נגד עם ישראל היא למעשה מלחמה נגד אלוהי ישראל [מצודת דוד, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. העמים כורתים ברית ביניהם מתוך מחשבה כופרת שה' לא יוכל להושיע את ישראל מידם [רד"ק].
הפרשנים מעמיקים בקשר ההדוק שבין השמדת העם לפגיעה בה'. מכיוון ששמו של ה' נקרא על עם ישראל, הכחדת האומה נועדה למעשה להשכיח את שמו ואת ייחודו בעולם [רש"י, אבן עזרא, מאירי]. ה' מוכר כאלוהי ישראל, ולכן אם חלילה לא יזכר עוד שם ישראל, גם שמו הגדול של ה' לא יתפרסם [רש"י]. המניע העמוק של האומות למסע השמד הזה הוא קנאה בהתגלות האלוהות בעולם, הנעשית דווקא דרך עם ישראל [מלבי"ם]. משום כך, הפגיעה בעם נחשבת כפגיעה בה' עצמו, שכן בצרתם של ישראל גם הוא מצר [מאירי].