המשורר נושא תפילה אל ה׳ שיכריע את אויבי ישראל ההווים באמצעות שחזור הניצחונות ההיסטוריים והניסים הגדולים שאירעו בעבר. הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתייחס לשתי מערכות צבאיות מרכזיות מתקופת השופטים, שבהן ישועת ישראל באה בדרך פלאית.
תחילה הוא מבקש עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן, כלומר שיכה באויבים כפי שהכה במדיינים שפוזרו והובסו בימי גדעון. ייחודו של ניצחון זה, כפי שמדגישים חלק מהמפרשים [אלשיך, מלבי"ם], הוא המהומה האלוהית שגרמה לאויבים להילחם ולהרוג איש את רעהו, כך שה׳ שם את חרב האויב ברעהו.
לאחר מכן הוא מבקש מכה כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בהתייחסות למפלתו של יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא, שהובסו על ידי ברק בן אבינועם. גם במערכה זו התחוללה מהומה מאת ה׳ במחנה האויב [מלבי"ם], ואף שעם ישראל יצא לקרב ללא נשק ראוי, כגון מגינים ורומחים, לא נותר מהאויב שריד [אלשיך].
תבוסה מוחלטת זו התרחשה בְּנַחַל קִישׁוֹן, המקום שבו נערכה המלחמה ושבו מצאו את מותם חיילי סיסרא הנסים, כאשר מי הנחל הגועשים שטפו וגרפו אותם אל אובדנם [אבן עזרא, מצודת דוד, המאירי].