אויבי ישראל מתאחדים סביב מטרה הרסנית אחת: השמדה מוחלטת של העם. למרות שהאומות הללו שונאות זו את זו ונלחמות בינן לבין עצמן בשגרה, הן מניחות בצד את חילוקי הדעות ומתייעצות יחד כדי לפעול נגד ישראל [מאירי].
המילה אָמְרוּ מתארת את השיח של האויבים האומרים דברים אלו זה לזה [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. כוונתם היא וְנַכְחִידֵם, לשון של כריתה והשמדה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים לביטוי מִגּוֹי היא שהאויבים מבקשים לעקור את ישראל מלהיות עם; גם אם יישארו שורדים בודדים שינוסו ויתפזרו לכל עבר, הם יהיו כה מעטים עד שזהותם הלאומית תחדל מלהתקיים [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
השאיפה וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד מתבטאת לאורך ההיסטוריה בשני רבדים, פיזי ורוחני. במישור הפיזי, מדובר בניסיונות השמדה של ממש, כדוגמת עצתם המשותפת של המן ואחשוורוש בגלות פרס ומדי [אלשיך].
מעבר לכך, במישור הרוחני והתיאולוגי, המאבק מכוון למעשה נגד ה' ואמונת הייחוד. השם "ישראל" מעיד על כך שזהו עם המונהג בהשגחה אלוהית שהיא מעל לטבע. לכן, מטרתם העמוקה של האויבים בעקירת שם ישראל היא לבטל את האמונה ולפגוע באלוהות עצמה, המוכרת בעולם דרך קיומו של עם ישראל [מלבי"ם]. ביטוי נוסף לפגיעה הרוחנית ניתן לראות בגזירות יוון, שכל מטרתם הייתה להחטיא את ישראל ולגרום להם להכריז שאין להם חלק באלוהי ישראל. בכך קיוו היוונים להסיר מעל העם את העזרה האלוהית, וכך להביא לשכחת שמם לנצח [אלשיך].