השאיפה להשתלטות ונישול עומדת בבסיס ההתאגדות של אומות העולם נגד עם ישראל. המילים אֲשֶׁר אָמְרוּ מתייחסות לאותה קואליציית אויבים שהוזכרה בפסוקים הקודמים, כגון אדום, ישמעאל וכל חבריהם [רש"י, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי מילת הפתיחה אֲשֶׁר משמעותה "בגלל" או "יען" – זוהי הסיבה שבגינה מתבקש ה' להענישם, על שום הכרזתם כי בכוונתם לרשת את המקום הקדוש [מצודת דוד, מלבי"ם, מאירי]. עצם כריתת הברית ביניהם נועדה למעשה לפגוע בכבוד שמו של ה' [אלשיך].
כוונת האויבים מתבטאת במילים נִירְשָׁה לָּנוּ, שהן מלשון ירושה [מצודת ציון], כאשר מטרתם היא לכבוש את נְאוֹת ה', כלומר את מדורו, משכנותיו ומקומות החמד שלו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא].
באשר למשמעות המדויקת של הביטוי נְאוֹת אֱלֹהִים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במקום המקדש ונווה בית ה' [רש"י, מצודת דוד], או בארץ ישראל כולה [רד"ק]. יש המשלבים בין הפירושים וקובעים כי הכוונה היא גם לארץ ישראל וגם לבית המקדש [מאירי]. שאיפת הכיבוש הזו מהדהדת אירועים היסטוריים; בדומה למלכים ולשרים שניסו לרשת את נחלת ה' ונפלו בימי גדעון, כך גם האויבים הללו באים לגרש את ישראל, כפי שזעק המלך יהושפט בתפילתו על כך שהאויבים באים לגרש את העם מהירושה שה' הוריש להם [רד"ק, מלבי"ם].