יצא לכם פעם לטייל בחוץ ביום סוער ולראות עלים יבשים או ענפים קטנים מתעופפים ברוח מבלי שיוכלו לעצור? המשורר שחיבר את המזמור מתפלל אל ה' ומבקש ממנו להגן על עם ישראל מפני האויבים שלהם, והוא משתמש בדיוק בציור הזה מהטבע.
בתחילת התפילה הוא פונה אל ה' וקורא לו אֱלֹהַי. הוא בוחר במילה אישית וקרובה, כמו אדם שמבקש עזרה ממישהו שהוא קרוב אליו מאוד. אחר כך הוא מבקש מה' שִׁיתֵמוֹ, כלומר, עשה אותם או שים אותם במצב של חולשה. הוא מבקש שהאויבים יהיו כַגַּלְגַּל. לא מדובר כאן בגלגל רגיל, אלא בראשי קוצים שגדלים בשדה. בחורף, הקוצים האלה מתייבשים, מתנתקים מהאדמה ומתגלגלים בקלות לכל עבר בכל פעם שיש קצת רוח. בנוסף, הוא מבקש שהם יהיו כְקַשׁ, כמו חתיכות דקות וקלות של תבן שמתפזרות מיד באוויר.
המשורר בעצם מתפלל שהאנשים שרוצים להרע לעם ישראל יאבדו את הכוח והיציבות שלהם. במקום שיהיו חזקים, הם יהיו חסרי שליטה וחלשים כל כך, עד שרוח קלה תוכל להעיף ולהרחיק אותם בקלות.