תהלים, פרק צ״ה, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שחבר עזר לכם המון, אבל ברגע אחד קטן שבו הייתם צריכים משהו נוסף, פתאום כעסתם עליו ושכחתם את כל מה שהוא עשה למענכם? ה' פונה אלינו ומזהיר אותנו לא להתנהג ככה ולא לחזור על טעויות העבר. הוא מבקש: אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם. המשמעות היא שלא נהיה עם לב קשה ואטום. לב קשה שייך לאדם ששוכח את כל הטוב שעשו לו, מתחיל לפקפק בה' ומפסיק לסמוך עליו. הרי עם ישראל ראה במו עיניו ניסים עצומים שה' עשה בשבילו, ולכן חוסר אמונה אחרי כל כך הרבה ניסים נחשב לאטימות של ממש. כדי להמחיש את הסכנה, ה' מזכיר אירוע שקרה בעבר: כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר. מדובר על מקרה מפורסם שבו בני ישראל היו צמאים למים בזמן שהלכו במדבר. במקום לבקש יפה ולסמוך על ה', הם רבו עם משה וניסו להעמיד את ה' במבחן, כשאמרו שהם לא בטוחים אם ה' בכלל נמצא איתם. בעקבות המקרה הזה, המקום נקרא בשמות 'מסה' ו'מריבה', כדי שנזכור תמיד להאמין בה', לזכור את כל הטוב שהוא דואג לנו, ולא לריב או לפקפק בו.