מנהיגיהם הרוחניים של ישראל זכו לדרגת נבואה והתגלות עליונה, שבאה כתוצאה ישירה מנאמנותם המוחלטת לה'. האמירה כי בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם מעוררת נידון פרשני באשר למי בדיוק מכוונים הדברים, בהמשך לפסוק הקודם המזכיר את משה, אהרן ושמואל. הגישה המרכזית על פי הפשט היא שההתגלות בענן מתייחסת למשה ואהרן בלבד, שכן הם אלו שפעלו היסטורית תחת עמוד הענן [אבן עזרא, רד"ק]. מנגד, ישנה מסורת מדרשית המרחיבה את ההתגלות גם לשמואל, ומסבירה כי ענן של שכינה היה קשור על פתח ביתו [רש"י, מאירי]. עצם הדיבור האלוהי מתוך ענן אל בני אדם בעולם הזה, מראה את השגחתו הישירה של ה' ואת נוכחותו גם מחוץ לגבולות המקדש [אלשיך].
התגלות זו לא ניתנה להם בחסד בלבד, אלא בזכות כך ששָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שמירה זו אינה מתארת רק את קיום המצוות האישי שלהם, אלא את מסירותם כמתווכים נאמנים בין ה' לעם ישראל. הם העבירו את התורה ואת החוקים לעם בדיוק כפי שניתנו להם, ללא כל תוספת או גירעון, והדריכו את ישראל בדרך הישרה [אבן עזרא, רד"ק].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין סוגי המצוות המוזכרים בפסוק: עֵדֹתָיו הן המצוות המשמשות כעדות לפועלו של ה' ולהשגחתו בעולם, ואילו המונח וְחֹק מתייחס למצוות שמעל להשגה האנושית ושאין להן טעם הגיוני מובן [מלבי"ם]. ברובד עמוק ואישי יותר, המילה וְחֹק מבטאת גם את הגבול והייעוד הרוחני שהוקצב לכל נשמה בעולם. גדולתם של מנהיגים אלו הייתה בכך שכל אחד מהם השלים במלואו את חוקו וייעודו הרוחני האישי, ובכך הגיע לתכלית השלמות בעולם הזה [אלשיך].