תהלים, פרק צ״ט, פסוק ו׳

Psalms 99:6Sefaria

מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן ׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־יְ֝הֹוָ֗ה וְה֣וּא יַעֲנֵֽם׃

ההיסטוריה של עם ישראל רצופה במנהיגים רוחניים שזכו לקרבה יוצאת דופן לבורא, ודמויות אלו מעלות על נס את הקשר הישיר בין ה' למשרתיו. מתוך ההכרה בגדולתו של ה' בעולם, מוצגים מנהיגי האומה אשר ביססו את הנהגת התורה והוכיחו את כוחה העצום של התפילה.

הפרשנים עומדים על מעמדם הייחודי של האישים המוזכרים. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מוצגים כגדולים והמיוחדים שבהנהגת האומה, בעוד שעל שְׁמוּאֵל נאמר כי חידש את הנהגת התורה בדורו [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, רד"ק]. מעמדו של שמואל כה רם, עד שמסורת חז"ל רואה בו מנהיג השקול כנגד משה ואהרן גם יחד [תורה תמימה]. רעיון זה מוסבר בכך ששמואל שילב בתוכו את מידותיהם של שני קודמיו: כמשה, הוא הנהיג את העם מבלי לקחת דבר לעצמו, וכאהרן, הוא נהג להסתובב בין הבריות כדי להשכין שלום ולדון את העם [חומת אנך]. מנגד, חז"ל לומדים מחיבור שמותיהם של אישים אלו יסוד מנהיגותי לדורות: כשם שמשה, אהרן ושמואל היו גדולי עולם בדורם, כך כל מנהיג ופרנס הממונה על הציבור נחשב לאדיר ומשמעותי בדורו שלו [תורה תמימה].

הגדרתם של מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בתוך קבוצת בְּכֹהֲנָיו מעוררת דיון, שכן משה לא שימש ככהן לדורות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשה אכן תפקד ככהן בפועל במהלך שבעת ימי המילואים של חנוכת המשכן, ועל כן, אם אהרן היה הכהן הגדול, הרי שמשה נחשב ל"כהן הכהנים" [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, תורה תמימה]. גישה אחרת מסבירה כי משמעות המילה כהן במקרא אינה מוגבלת לתפקיד המוכר במקדש, אלא מתארת משרת התלוי ודבק בעבודת ה' [אבן עזרא, מאירי].

לצידם עומד וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, המייצג את נביאי האמת שהם בבחינת קוראי שמו של ה' [רד"ק]. הכתוב מדגיש כי אותם מנהיגים קֹרִאים אֶל־ה' וְהוּא יַעֲנֵם. תפילתם נענית באופן מיידי וישיר, ללא כל מתווך או אמצעי, דבר המעיד על כך שנוכחותו של ה' זמינה למתפללים אליו בכל מקום ולא רק במקדש [אלשיך]. היענות זו משקפת הנהגה ניסית וגלויה של ה', שבה הקרבה העמוקה מאפשרת גם סליחה מיידית על חטאים [מלבי"ם]. ואכן, אפילו ענקי רוח אלו נזקקו למחילה על חסרונותיהם, כגון אהרן בחטא העגל, משה ואהרן במי מריבה, ושמואל על התנהגות בניו, אך בזכות קריאתם הכנה אל ה', הם נענו ונתכפרו [מאירי].

מבחינה לשונית, הפרשנים מעירים על צורת הכתיב החריגה של המילה קֹרִאים, הנכתבת באות אל"ף נחה שאינה נהגית ובחיריק תחת האות רי"ש. כמו כן, האות בי"ת במילה בְּכֹהֲנָיו מסומנת בטעם מיוחד המאריך את קריאתה [רד"ק, מאירי, מנחת שי].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.