הכרה אוניברסלית במלכות ה' עתידה להתפשט בעולם, כאשר כל העמים יצטרפו יחד להלל את כוחו וצדקתו. הפרשנים מסכימים כי המילה יוֹדוּ מוסבת על אומות העולם, אשר יסכימו לבסוף עם האמת ויספרו את תהילת ה'. ההודאה תהיה על שִׁמְךָ, ואין מדובר בכינוי כללי אלא בשם העצם המיוחד והנכבד שנגלה למשה ולישראל, שכן בניגוד לשאר הלשונות, רק לעם ישראל יש שם כבוד מובהק לה' [אבן עזרא].
בהודאתם, העמים יכריזו כי ה' הוא גָּדוֹל וְנוֹרָא וכן קָד֥וֹשׁ הוּא, ובכך יפרסמו את עוצמתו של המלך האוהב משפט [רש"י, מאירי]. שלמות גדלותו זו באה לידי ביטוי במלוא עוזָה דווקא כאשר מלכותו שורה ונוכחת בעולם [חומת אנך].
בניתוח מהות התארים הללו, עולה הבחנה עמוקה בין האמת האלוהית לבין תפיסתם המוגבלת של העמים [אלשיך]. לאמיתו של דבר, ה' הוא גָּדוֹל ברוחניותו האינסופית, ובה בעת הוא גם נוֹרָא כלומר, חרף רוחניותו הוא משגיח באופן פעיל בעולם הגשמי ומטיל מורא על בני האדם. אולם, העמים נוטים לצמצם את הודאתם לאמירה קָד֥וֹשׁ הוּא בלבד. לתפיסתם, עצם היותו קדוש ורם מחייבת את המסקנה שאין לו כל שייכות לעולם התחתון, וכי השגחתו וכבודו מצויים בשמיים בלבד.