התגלות מלכותו האבסולוטית של ה' בעולם מעוררת תגובה פיזית ורוחנית עזה. המעבר מהנהגה נסתרת לנוכחות גלויה וממשית מטיל אימה על יושבי תבל וגורם לזעזוע בסדרי בראשית.
כאשר ה' מָלָךְ, כלומר כאשר מלכותו מתגלה לעין כול, התגובה המיידית היא יִרְגְּזוּ עַמִּים. משמעות המילה יִרְגְּזוּ היא רעדה וחרדה [מצודת ציון]. פחד זה אוחז בעמים הסובבים את ארץ ישראל [מצודת דוד], ובפרט ברשעים [אבן עזרא]. מבחינה תחבירית, יש המפרשים כי המילה מָלָךְ משרתת גם את חלקו השני של הפסוק, כך שיש לקרוא זאת כ"מלך יושב הכרובים" [אבן עזרא].
הפרשנים מזהים התרחשות זו עם אחרית הימים, ובפרט עם מלחמת גוג ומגוג [רש"י]. קביעה זו מיישבת סתירה רעיונית: בעוד שמזמורים קודמים מתארים את הארץ שְׂמֵחָה ויציבה, כאן מתוארת מציאות של חרדה ורעידת אדמה. ההסבר לכך הוא כרונולוגי, שכן תחילה תתרחש אימת המלחמה והזעזוע של גוג ומגוג, ורק לאחר מכן, כאשר יושמדו הרשעים ותיפסק המלחמה בעולם, תגיע הארץ לשמחה ולמנוחה [רד"ק, מאירי]. זווית נוספת לחרדת העמים נובעת מפליאה תיאולוגית; העמים רועדים מעצם התדהמה על כך שהבורא האינסופי והבלתי משתנה נכנס לתוך גדרי הזמן ומתגלה כמלך השולט במציאות [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק, ה' מתואר כיֹשֵׁב כְּרוּבִים, תיאור המרמז על חזרת השכינה למקומה בבית המקדש בציון, מעל ארון הברית [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. התגלות זו גורמת לכך שתָּנוּט הָאָרֶץ. המילה תָּנוּט מתארת רעידה, התנודדות, או נטייה לנפול [רש"י, אבן עזרא, מאירי], והיא מבטאת את החלחלה שאוחזת ביושבי הארץ [מצודת דוד].
רעידת הארץ נובעת משינוי מהותי באופי ההנהגה האלוהית. במקום הנהגה טבעית ממרומי השמים, ה' עובר להנהגה נסית וישירה מתוך הארץ עצמה, באמצעות המלאכים המיוצגים על ידי הכרובים בעלי הכנפיים. הארץ רועדת מאימתו של המלך הגדול השוכן כעת בתוכה [מלבי"ם]. יתרה מכך, זעזוע הארץ מבטא תמיהה עצומה אף יותר מחרדת העמים: כיצד ייתכן שהאל ששמי השמים אינם יכולים להכילו, מצמצם את שכינתו לשבת במקום כה צר ומוגבל בארץ בין שני הכרובים [אלשיך].