שיר השירים, פרק ד׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לראות חיוך כל כך יפה ומושלם שתהיתם איך אפשר לתאר אותו במילים? בשיר המיוחד הזה, החתן מתאר את היופי של הכלה שלו, וממשיל את החיוך שלה למראה מקסים מהטבע. הוא אומר על שִׁנַּיִךְ שהן נראות ממש כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת. תדמיינו עדר של כבשים מובחרות שכולן בדיוק באותו הגובה ובאותה המידה. כך גם השיניים שלה, ישרות, מסודרות ושוות בגודלן, כאילו נחתכו בדיוק באותה צורה. הוא ממשיך ומתאר שהן כמו כבשים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, כלומר כבשים שרק עכשיו יצאו נקיות מהמים והצמר שלהן מבריק ולבן לגמרי. בנוסף, הוא אומר שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, כלומר לכל שן יש שן שמתאימה לה בדיוק, כמו תאומות, והן כולן שלמות לחלוטין. ולבסוף, הוא מוסיף וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם, כדי להדגיש שאין בפה אפילו שן אחת חסרה, פגומה או שבורה. הכל יחד יוצר מראה של חיוך מושלם, נקי ומאיר.