יצא לכם פעם לטייל ביום חם, להרגיש צמא גדול, ואז לשתות מים קרים וצלולים בטבע? תארו לעצמכם גן קסום וסודי שמלא בעצים ובפירות מתוקים. מה שומר עליו כל כך יפה ופורח? במרכז הגן נמצא מַעְיַן גַּנִּים, מעיין גדול שמוקף בחומות שומרות כדי שאף טיפת אבק או לכלוך לא תיכנס אליו. לידו יש גם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, באר של מים טריים שנובעים בלי הפסקה ולעולם לא מתייבשים. המים האלו הם וְנֹזְלִים, מטפטפים וזורמים כל הדרך מפסגות ההרים הגבוהים של הלְבָנוֹן. בגלל שהמים מגיעים ממקום כל כך גבוה וטהור, הם הכי מתוקים ונקיים שיש.
אבל למה מזכירים כאן גם מעיין וגם באר? החכמים שלנו מסבירים שיש כאן סוד מיוחד על הדרך שבה אנחנו לומדים ומתפתחים. מעיין הוא מקור מים שפורץ החוצה לבד, בלי שנעשה שום דבר, בדיוק כמו השפע והברכות שה' נותן לנו בעולם. לעומת זאת, כדי להוציא מים מבאר צריך להתאמץ, לקשור חבל לדלי ולשאוב את המים למעלה. כך זה גם כשמדובר בלימוד תורה ובמעשים טובים. כדי לזכות בחכמה ולהיות אנשים טובים יותר, אנחנו לא יכולים רק לחכות שזה יקרה מעצמו, אלא צריכים להשקיע, להתאמץ ולבחור בטוב בכל יום מחדש.