יצא לכם פעם להריח ריח מתוק של פרחים או בושם שהרוח הביאה אליכם ממרחק? זה בדיוק מה שקורה כאן. הרעיה מבקשת מהרוחות לנשב אל תוך הגן שלה כדי להפיץ את הריח הטוב. היא קוראת לרוח הצפונית: עוּרִי, כלומר תתעוררי, ולרוח הדרומית היא קוראת: וּבוֹאִי תֵימָן, כי המילה תימן פירושה כיוון דרום. היא מבקשת מהן: הָפִיחִי, שזה אומר לנשב ולהזרים אוויר אל הגן, כדי שיִזְּלוּ בְשָׂמָיו, והריח הנפלא של מיץ הבשמים יתפשט לכל עבר. כשהגן מריח כל כך טוב והכל מוכן, היא מזמינה את אהובה בשמחה: יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. היא מצפה שהוא יבוא מהר, יתענג על הפירות הכי משובחים וטעימים שהכינה במיוחד בשבילו, ויישאר איתה תמיד.
הסיפור היפה הזה הוא בעצם משל עמוק ומרגש לקשר המיוחד שבין ה' לעם ישראל. הגן המריח והיפה מסמל את בית המקדש, ועם ישראל מבקש מה' שיבוא וישרה את השכינה שלו בתוכנו. אנחנו מבקשים שה' יקבל את המעשים הטובים והקרבנות שלנו באהבה וברצון, ממש כמו אדם ששמח לאכול פרי מתוק וטעים שהכינו במיוחד עבורו.