הרעיה קוראת לרוחות השמיים לנשב בגן ולהפיץ את ריחו, כהזמנה גלויה לאהובה. היא דורשת מרוח הצפון הקרה והיבשה עוּרִי, כלומר התעוררות והסתלקות מן הגן, ולעומתה קוראת לרוח התֵימָן, כיוון דרום, לבוא אל הגן והָפִיחִי בו נשיבה והזרמת אוויר חם ולח שיעזור לצמחים. מטרת הרוחות היא שיִזְּלוּ ויתפשטו למרחקים השרף ומיץ הבשמים שבגן. בעקבות הפצת הריח, הרעיה מכריזה כי הגן אינו נעול עוד ומבקשת שיָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, מתוך ציפייה שימהר להתענג על הפירות המשובחים שהכינה עבורו ויישאר עמה תמיד.
שיר השירים, פרק ד׳, פסוק ט״ז
ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.