קשר של אהבה עמוקה והתמסרות רוחנית זוכה כאן לשיר הלל, תוך שהוא מוצב מעל לכל עונג גשמי. המילה מַה מבטאת הפלגה ועוצמה רבה של הדברים, והמילה דֹדַיִךְ מכוונת לאהבה, לחיבה ולגילויי המסירות של כנסת ישראל אל ה' [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את היופי שבהתעוררות האהבה מצידו של האדם כלפי ה', אהבה העולה בערכה על כל הנאה גופנית [רלב"ג]. אהבה זו אינה יורדת מלמעלה למטה כנבואה, אלא נובעת מלמטה למעלה, מתוך תשוקת הנפש ועבודת ה', ועל ידי אהבה עזה זו מתעלה האומה למדרגה שווה כביכול של אֲחֹתִי [מלבי"ם]. אהבה זו, שהיא יפה ומוצאת חן בעיני ה', באה לידי ביטוי במקומות שבהם הראתה כנסת ישראל חיבה לה' ושם שרתה השכינה לאורך ההיסטוריה: גלגל, שילה, נוב, גבעון ובית המקדש בירושלים [רש"י, אבן עזרא]. ביטוי נוסף לחיבה זו נמצא במעשים המכוננים של יציאת מצרים: דם הפסח שבאמצעותו פרשו ישראל מעבודה זרה ונעשו ל"אחות", ודם המילה שבאמצעותו נכנסו בברית ונעשו לכַלָּה [אלשיך]. כמו כן, היופי שבאומה ניכר בהנהגתה הצדיקה, המשלבת עיון, מעשה והרבצת תורה לעם [ספורנו]. הכתוב אף מבחין בין המילה "יפו" המכוונת לדבר שיפה ומשפיע על אחרים, לבין המילה "טובו" המכוונת לדבר שהוא טוב לאדם עצמו [צרור המור].
האהבה לה' מתוארת כטובה מִיַּיִן. היין מסמל התלהבות גופנית של "אש זרה", ואילו כאן מדובר בהתלהבות רוחנית ואלוקית טהורה [מלבי"ם]. בנוסף, היין מסמל עונג שיש לו גבול, שכן השותה ממנו יותר מדי משתכר, וכך גם לשכל האנושי יש גבולות בעולם הזה; אך לעתיד לבוא, בעת הגאולה, ההשגה השכלית של האומה תהיה טובה וגדולה ללא כל גבול [צרור המור]. יש שפירשו שהיין מסמל את קולות התפילה והצעקה החיצוניים, אך הפסוק מדגיש כי ה' חפץ אף יותר בפנימיות הלב ובעבודה הנעשית בשתיקה ובחשאי, המרומזת בשמן [אלשיך]. גישה נוספת רואה ביין את יינה של תורה, שהוא מקור החכמה [עזרא בן שלמה].
החלק השני של הפסוק, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים, מתמקד בהשפעה ובתוצאות של אותה אהבה. השמן מסמל את השם הטוב [רש"י], המידות הטובות [ספורנו] והמעשים הטובים המפרסמים את קדושת ה' בעולם [אבן עזרא, מצודת דוד]. בעתיד, ריח המעשים הטובים יהיה כה עז עד שיגיע לכל אפסי ארץ ויגרום לאומות העולם להתגייר ולעבוד את ה' יחד [צרור המור].
הפרשנים מוצאים בשמן ובבשמים רבדים נוספים: השמן מסמל את התורה שבכתב, שכאשר היא לעצמה היא פשוטה וחסרת טעם כביכול, אך כאשר מפטמים אותה ב"בשמים" של התורה שבעל פה, ריחה נודף וטעמה מובן ומתקבל [תורה תמימה]. מבחינה רוחנית, השמן מייצג את ההשגה הנובעת מרוח הקודש, שהיא טובה ונעלה יותר מכל ה"בשמים" המסמלים את החכמות וההשכלות העיוניות האנושיות [מלבי"ם, עזרא בן שלמה]. לבסוף, השמן מרמז לשמן המשחה שבו נמשחו שאול ודוד למלכים, בזכות אבותיהם משבטי בנימין ויהודה שמסרו את נפשם וקפצו בשתיקה לים סוף, בעוד שאר העם רק צעק אל ה' כקולות ה"יין", ועל כן עלה ריחם לפני ה' כריח ניחוח יותר מכל שאר השבטים [אלשיך]. אפילו השמנים הפשוטים ביותר של הרעיה, עולים בטיבם על כל סוגי הבשמים [ביאור שטיינזלץ].