יצא לכם פעם לפגוש אדם שכל מילה שיוצאת לו מהפה היא פשוט נעימה וטובה? המילים כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ מציירות לנו תמונה של שפתיים יפות ואדומות, ממש כמו חוט צבוע באדום חזק. אבל היופי האמיתי מתגלה כשמתחילים לדבר, כי וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה אומר שהדיבור עצמו הוא עדין ומלא חן.
לאחר מכן מתואר אזור רַקָּתֵךְ, שהוא צד הפנים שקרוב לאוזניים. האזור הזה עגלגל ואדמדם, ונראה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן, כמו חתיכה יפה של פרי הרימון. לדימוי של הרימון יש סוד מקסים שמלמד אותנו על עם ישראל: המילה רקתך מזכירה קצת את המילה "ריק", וזה בא לומר שאפילו האנשים בעם שנראים פשוטים או "ריקים", בעצם מלאים במצוות ובמעשים טובים בדיוק כמו שהרימון מלא בגרגרים.
כל היופי והטוב האלה נראים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, כלומר הם מעט מוסתרים מאחורי השיער. ההסתרה הזאת מלמדת אותנו על מידת הצניעות. מי שעושה כל כך הרבה מעשים טובים לא מתגאה ומשוויץ בהם מול כולם, אלא שומר עליהם בשקט, ודווקא הצניעות הזאת היא שעושה אותו כל כך מיוחד.