מראה הפנים כולל שפתיים דקות הצבועות באדום עז כפתיל צבוע, ועליהן נאמר כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ. יופיין אינו נפגם כאשר הפה נפתח, שכן הדיבור עצמו חינני ומשלים את החן החיצוני, ועל כן וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. אזור המצח הסמוך לעיניים ולאוזניים שבו הבשר מועט, המכונה רַקָּתֵךְ, מתואר כעגלגל ואדמדם כְּפֶלַח הָרִמּוֹן הבוקע מן הפרי, או כציץ פרח המתחיל להיבקע. יופי זה נשקף מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, כלומר מוסתר חלקית על ידי קשרי שיער או צעיף, הסתרה שרק מעצימה את החן ומעוררת אהבה.
שיר השירים, פרק ד׳, פסוק ג׳
כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖ךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.