הפסוק מציג תמונה עזה של ניצחון והתהפכות היוצרות, שבה עם חלש וחסר ניסיון צבאי הופך לכוח לוחם בלתי ניתן לעצירה שמביס צבאות חמושים.
הפרשנים מסבירים כי המילה בּוֹסִים משמעותה דורסים, רומסים או דורכים ברגל [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. התיאור וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה ממחיש כיצד בני יהודה ירמסו את אויביהם בקלות, ממש כשם שאדם דורך על בוץ ורפש ברחוב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מעירים כי מבנה המשפט כאן הפוך מעט, וכוונתו היא שגיבורי ישראל ירמסו את האנשים במלחמה כפי שדורכים על טיט [רש"י, אברבנאל]. ההדגשה כאן היא על גבורתם המפתיעה: אף על פי שמדובר בעם חלש [מצודת דוד] שאינו מורגל כלל במלחמות בעקבות שנות הגלות הארוכות, הם יילחמו בעוצמה רבה, ואף יזכירו בגבורתם את גיבורי יוון העתיקים [רד"ק, אברבנאל].
ההצלחה הצבאית הזו אינה נובעת מכוחם הטבעי, אלא מובטחת להם וְנִלְחֲמוּ כִּי ה' עִמָּם. ה' הוא שילמד את ידיהם להילחם, ולכן הם לא יזדקקו עוד לבקש עזרה צבאית או לכרות בריתות עם מעצמות זרות כמו אשור ומצרים [מצודת דוד, אברבנאל].
שיא הניצחון מתבטא במילים וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים. משמעות המילה וְהֹבִישׁוּ היא גרימת בושה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הבושה הגדולה של האויב תנבע מפערי הכוחות: בני יהודה יילחמו כחיילים רגליים פשוטים, ללא סוסים ומרכבות, ובכל זאת יצליחו לגבור על פרשי האויב החמושים ולהביס אותם לחלוטין [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד].