התערבותו האלוהית של ה' משנה את מאזן הכוחות בעולם, כאשר הוא מסיר את שלטונם של המנהיגים המדכאים, לוקח על עצמו את הנהגת העם ומשנה את טבעו לקראת העתיד.
המילים הָרֹעִים וכן הָעַתּוּדִים, שהם הזכרים מן העזים ההולכים בראש העדר, משמשות כמשל למנהיגים ולשליטים. על מנהיגים אלו ה' כועס, וכלפיהם הוא אומר אֶפְקוֹד, כלומר אזכור את עוונם ואעניש אותם [מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת לגבי זהותם של אותם מנהיגים. גישה אחת מפרשת כי מדובר במלכי האומות ושריהם אשר הרעו לישראל ושלטו בהם, כדוגמת מלכי בבל, סנחריב, או מלכי יוון ואנטיוכוס שלחצו את העם לפני תקופת החשמונאים [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד]. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי הכוונה היא למנהיגים מתוך ישראל, העשירים והשרים המושחתים שהתעו את הצאן, והם אלו שיסולקו מתפקידם [מלבי"ם, שטיינזלץ].
לעומת הפקידה לרעה של המנהיגים, המילים כִּי פָקַד מבטאות זכירה לטובה. ה' זוכר את עוניו של עמו ומושיע אותם, כך שלא יותיר אותם עוד בידי רועים אכזרים [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ]. הנביא מציין במפורש אֶת בֵּית יְהוּדָה, משום שההבטחה לעתיד, הכוללת את חזרת מלך מבית דוד וקיבוץ הגלויות, מיועדת וקשורה לממלכת יהודה [אברבנאל].
הגאולה מלווה בשינוי מהותי באופיו של העם. ה' וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה. במקום להיות צאן כנוע וחלש שכולם מושלים בו, העם יהפוך לאמיץ לב וחזק [מלבי"ם, שטיינזלץ]. המילה הוֹדוֹ מבטאת הדר, גבורה ואומץ לב הניכרים היטב בשעת קרב [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, רד"ק]. כוחם החדש של ישראל יתגלה בעוצמה רבה במלחמותיהם נגד אויביהם, ואף במלחמת גוג ומגוג העתידית [מלבי"ם, אברבנאל].