התעוררות לאומית של גבורה במלחמה מובילה לשמחת ניצחון החוצה דורות, מלוחמים ועד ילדיהם, ומגיעה לשיאה בהודיה לה'. וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם מתייחס לעשרת השבטים, הנכללים בשם אפרים [מלבי"ם]. לקראת מלחמת ה' באומות, הם יתעוררו בגבורה [מלבי"ם, אברבנאל]. הפרשנים מסבירים כי אף על פי שאינם גיבורים מטבעם, הם יילחמו ויכו באויב כגיבורים, וכולם כאחד יפגינו עוז במערכה [מצודת דוד, רד"ק].
בעקבות הניצחון על האויבים וההצלחה בקרב, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן. הפרשנים מעירים כי מבחינה תחבירית חסרה כאן האות בי"ת, והכוונה היא לשמחה המתעוררת "כמו ביין", דהיינו כשמחתו של אדם השותה יין המשמח את הלב [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].
השמחה אינה נעצרת בלוחמים עצמם, אלא מוקרנת הלאה: וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ. לגבי זהותם של הבנים, קיימות שתי גישות. הגישה המרכזית רואה בהם את הילדים והנערים הקטנים, שאינם כשירים לצאת למלחמה בעצמם. הם יצפו בניצחונות אבותם ובמפלת האויבים, וישמחו [רד"ק, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים זאת על הדורות הבאים. הדור שאחרי המלחמה כבר לא יזדקק לאחוז בנשק, אלא יראה את הישועה שעשה ה' לאבותיו וישמח בה שמחה תמידית [מלבי"ם].
לבסוף, יָגֵל לִבָּם בַּה'. המילה יָגֵל משמעותה ישמח [ביאור שטיינזלץ], ושמחה זו נובעת מההכרה בישועת ה' [מצודת דוד]. יתרה מזאת, השימוש בפועל זה מצביע על גילה חדשה, שתתעורר בכל עת בעקבות ניסים חדשים והופעה אלוהית שה' יוסיף לחדש עבורם באופן תדיר [מלבי"ם].