זכריה, פרק י״ב, פסוק ה׳

בשעת המצור, השרים והמנהיגים, הם אַלֻּפֵי יְהוּדָה שאולצו להצטרף לצבא האויב, רואים כיצד אויביהם מוכים בעוד הם עצמם ניצלים ללא פגע. מתוך הבנה שהצלתם נובעת מהשגחת ה', וְאָמְרוּ השרים בְּלִבָּם כי מקור הכוח והעוצמה שלהם, אַמְצָה לִי, מגיע מיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם. הם מכירים בכך שתפילתם החזקה של אנשי העיר היא שהצילה אותם, ומייחלים שאלו ימשיכו להתחזק באמונתם בַּיהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. כוח רוחני זה מעורר בהם תקווה שהנצורים יכשילו את המצור, כך שיוכלו לבסוף לחבור אליהם ולהילחם יחד נגד האויב המשותף.