זכריה, פרק י״ב, פסוק ו׳

ה' יכה את אומות העולם בבלבול ויהפוך את מנהיגי העם, אַלֻּפֵי יְהוּדָה, לכוח מחץ בלתי ניתן לעצירה, כאשר ייתכן שאף יהודים שאולצו לשרת בצבאות זרים יפנו את נשקם נגד שוביהם. כוחם ההרסני נמשל לאש המכלה את האויבים, שנדמים לעצים ולקש יבשים המוכנים לפורענות, בין אם כמדורת אש גדולה, כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים, ובין אם כאש באגודת שיבולים, וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר. דימויים אלו רומזים למלחמה בשתי חזיתות, השמדת האויבים שיבואו לארץ והכאת אחרים בארצותיהם שלהם, כך שהם וְאָכְלוּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאול וישמידו לחלוטין את כל העמים מכל עבר. בעקבות הניצחון, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ, כלומר העיר תישאר יציבה ובטוחה במקומה ולא תגלה. החזרה על המילה בִּירוּשָׁלִָם בסיום מדגישה שהאויבים כלל לא יצליחו להגיע לעיר עצמה, ומהווה הבטחה נבואית שהיא תשוב להיבנות בדיוק במיקומה העתיק והמקורי.