התערבות אלוהית פלאית עתידה להפוך את מנהיגי העם לכוח מחץ בלתי ניתן לעצירה, שישמיד את האויבים ויבטיח את קיומה הנצחי של עיר הקודש. בישועה זו, ה' יכה את אומות העולם בשיגעון ובלבול, כך שתושבי ירושלים אפילו לא יצטרכו להתפלל להצלתם [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].
הנביא מכנה את גדולי האומה אַלֻּפֵי יְהוּדָה [רד"ק]. יש המפרשים כי מדובר ביהודים שאולצו להצטרף לצבאות הגויים, אך כאשר יראו את יד ה' פועלת, הם ישובו ויילחמו נגד האומות שהביאו אותם [רש"י, מצודת דוד]. כוחם ההרסני מתואר בשני דימויים של אש: כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר. המילה כְּכִיּוֹר מתפרשת ככירה, תנור או מדורת אש גדולה, והמילה בְּעָמִיר מתארת אגודת שיבולים או קש [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, שטיינזלץ]. האויבים נמשלים לעצים ולקש היבשים המוכנים לפורענות, ואילו מנהיגי יהודה הם האש שתכלה אותם [רד"ק].
יש מי שרואה בכפילות הדימויים רמז לשתי חזיתות שונות של מלחמה: ה"כיור" מייצג את הבאת העצים אל האש, כלומר האויבים שיבואו אל ארץ ישראל ויושמדו בה; ואילו "לפיד האש בעמיר" מייצג הבאת אש אל השדה, כלומר השמדת אויבים אחרים בתוך ארצותיהם שלהם [מלבי"ם]. כך או כך, התוצאה תהיה וְאָכְלוּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאול, כלומר השמדה מוחלטת של כל העמים מכל עבר [מצודת דוד].
בעקבות הניצחון, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ. המילה תַּחְתֶּיהָ משמעה במקומה [רש"י, מצודת ציון]. בניגוד לתוכניות האויבים להחריבה, העיר תישאר יציבה ובטוחה ולא תגלה ממקומה [רד"ק, שטיינזלץ].
הפסוק מסתיים בחזרה על שם העיר: בִּירוּשָׁלִָם. הפרשנים מציעים מספר הסברים לכפילות זו. גישה אחת מסבירה שהכוונה היא שאנשיה ותושביה של העיר הם אלו שישבו בה לבטח [אבן עזרא], או שהאויבים כלל לא יצליחו להגיע ולצור על העיר עצמה במלחמה זו [מלבי"ם]. גישה היסטורית מרתקת הקשורה למיקום העיר מצביעה על כך שלאחר החורבן, העיר נבנתה מחדש על ידי השלטון הזר במיקום שונה מעט ממקומה המקורי. לפיכך, החזרה על שם העיר מהווה הבטחה נבואית שבימי הגאולה ירושלים תחזור להיבנות בדיוק במיקומה העתיק והאמיתי [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים שהדגש הוא שבאותו זמן ירושלים תישאר בדיוק במיקומה הנוכחי, בטרם יתרחשו שינויים עתידיים במרחב [מלבי"ם].