ההספד הגדול מקיף את כל שדרות העם ונערך בצורה מאורגנת ומוקפדת. המילים כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מתייחסות לכל שאר השבטים והמשפחות שלא הוזכרו בשמותיהם המפורשים בפסוקים הקודמים [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המקשרים שארית זו באופן ספציפי למשפחות בית דוד [רש"י]. האזכור המיוחד של משפחות המלוכה והכהונה בהקשר זה נועד לרמז על כך שעתידים להחזיר להם את כתרי ההנהגה שלהם, בדומה ל"שני בני היצהר" המוזכרים בתחילת הספר [רש"י].
האבל מתאפיין בהפרדה כפולה. ראשית, מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד, כלומר כל משפחה עורכת את ההספד שלה בפני עצמה [מצודת דוד]. שנית, בתוך המשפחות מתקיימת הפרדה מגדרית, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. הסיבה המרכזית להפרדה בין הגברים לנשים היא שמירה על צניעות [רש"י, אברבנאל]. לצד זאת, קיימת דעה כי ההפרדה נובעת מכך שאופי ההספד של הנשים שונה במהותו מזה של הגברים [אברבנאל].
הפירוט הרב של אופן ההספד נועד להדגיש את הכבוד העצום שחולקים למת, שאינו נספד כחלל מלחמה רגיל אלא כאדון חשוב [אברבנאל]. גישה אחת רואה בהספד זה קינה על מותו של משיח בן יוסף במלחמה. מיתה זו אינה מקרית אלא מכוונת בהשגחת ה', כדי שהעם יבין שהמלוכה אינה שייכת לשבט אפרים, וכך יחזרו לבקש את ה' ואת מלכות בית דוד [אברבנאל]. מנגד, ישנה פרשנות חלופית ולפיה ההספד אינו על מנהיג שנהרג, אלא זהו בכי על צרתם של ישראל עצמם, מתוך אימה בראותם את האויבים צובאים על הארץ כדי לכבוש ולהחריב אותה [אברבנאל].