ביום הדין העתידי, ה׳ יפעל באופן סופי ונחרץ נגד צבאות העמים שיתקבצו להילחם בעיר הקודש. המילים וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא מציינות את העת שבה ה׳ יצא לפעולה [אבן עזרא], כאשר נקודת המפנה לאותו יום תהיה הריגתו של משיח בן יוסף במלחמה. בעקבות חטא הריגתו, יבקש ה׳ להעניש את העמים ולהכחידם [מלבי"ם].
באשר לביטוי אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד, הפרשנים נחלקים במשמעות פעולת ה"בקשה" של ה׳. גישה אחת מפרשת זאת כביטוי להחלטיות ולעשייה: ה׳ יפעיל את כל רצונו כדי להוציא את ההשמדה אל הפועל [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים את ה"בקשה" כחקירה ודקדוק משפטי. ה׳ יבחן בקפידה את עוונותיהם של העמים, ויחפש בספרי הרשומות שלהם האם עומדת להם זכות כלשהי. אם תימצא להם זכות – הם יינצלו, ואם לא – יושמדו [רש"י].
העמים שעליהם יופעל הדין הם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם, כלומר אותם עמים שיגיעו במטרה להטיל מצור על העיר [ביאור שטיינזלץ].