זכריה, פרק ז׳, פסוק ט׳

הדרישה האלוהית מהחברה, כפי שהועברה על ידי הנביאים הראשונים תחת ההכרזה כֹּה אָמַר ה', משלבת בין הקפדה על דין צדק לבין התנהלות של חמלה. הציווי מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ דורש פשוט: שפטו סכסוכים בין אדם לחברו באופן אמיתי וצודק לחלוטין. לצד זאת מופיעה הדרישה וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו, המבהירה כי ישנם מצבים המצריכים יחס של רחמים איש עם אחיו, מעבר לשורת הדין הרגילה. קיום דרישות אלו פועל בבחינת מידה כנגד מידה: עשיית משפט אמת תגרום לכך שה' ישפוט את אויבי העם, ועשיית חסד ורחמים תביא לכך שה' יגמול להם באותו האופן.