זכריה, פרק ז׳, פסוק ו׳

הפעולות הפיזיות של בני האדם אינן משפיעות על ה', והמשמעות של וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ היא שכאשר תאכלו וכאשר תשתו, אתם עושים זאת למען עצמכם ולסיפוק צורכיכם בלבד. השאלה הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים מבהירה כי כשם שהאכילה נועדה לאדם, כך גם ההימנעות ממנה בזמן תענית משרתת אך ורק את האדם המבקש כפרה על עוונותיו. מכיוון שאין בעולמות העליונים מושג של אכילה, ה' אינו מפיק תועלת מאכילת העם, אינו חסר דבר כאשר הם צמים, והדבר אינו מוסיף לכבודו. מתוך כך מובהר לעם כי מכיוון שהצומות נקבעו על ידם ולא בציווי אלוהי מדובר בעניינם הפרטי, ולכן אין זה ראוי שיפנו אל ה' בשאלה אם לבטלם ואין הוא אמור לספק להם תשובה על כך.