עמוס, פרק ז׳, פסוק י״ב

לאחר שניסיונו להסית את המלך נכשל, פונה אמציה אל עמוס במסווה של חבר הדואג לשלומו ומייעץ לו להימלט על נפשו. הוא קורא לו חֹזֶה, כלומר נביא ורואה עתידות, ומורה לו: לֵךְ בְּרַח־לְךָ אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה, שהיא מולדתו והמקום הטבעי עבורו, שכן שם נמצא מקדש ה' והעם ישמע את דבריו בבטחה. בהמשך הוא אומר וֶאֱכָל־שָׁם לֶחֶם בנימה של זלזול, כרומז שעמוס מתנבא למען פרנסה וביהודה ישמחו לשלם לו על נבואות רעות נגד ממלכת ישראל, או לחלופין כעצה מעשית למצוא מזון בשל הרעב בארץ. לבסוף הוא מבהיר במילים וְשָׁם תִּנָּבֵא כי בין אם מטרתו היא רווח ובין אם תוכחה טהורה, בממלכת ישראל לא ישיג דבר ורק ביהודה יניחו לו להתנבא באין מפריע.