דניאל, פרק א׳, פסוק ד׳

דרישות הקבלה לארמון מלך בבל מתמקדות בקבוצת עילית של יְלָדִים, שנבחרו בגיל צעיר כלוח חלק שקל להרגילו לתרבות חדשה. על נערים אלו להיות בשלמות גופנית מוחלטת בדומה לקרבן לה' כך שאֵין־בָּהֶם כָּל־מאוּם, כלומר ללא כל מום ופגם, וכן להיות וְטוֹבֵי מַרְאֶה בעלי חזות בריאה ומאוזנת. יופי חיצוני זה משתלב באופן נדיר עם שלמות שכלית הכוללת ידע עיוני רחב של וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל־חָכְמָה, הבנה מעשית וחברתית של וְיֹדְעֵי דַעַת, לצד יכולת הסקה וכושר ביטוי של וּמְבִינֵי מַדָּע. בנוסף למעלות אלו נדרשת מהם שליטה עצמית קיצונית וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, המאפשרת להתאפק מצרכים גופניים מתוך אימת המלכות ולעמוד בלחצי הארמון. מאחר שמעלותיהם כבר שלמות, נותר רק וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים, במטרה להקנות להם את הכתב, השפה והנימוסים המקומיים לקראת שילובם בפקידות הבכירה של הממלכה.