דניאל, פרק י״ב, פסוק ב׳

באחרית הימים תתרחש תחיית המתים, שבה וְרַבִּים, כלומר קבוצות מסוימות מתוך האנושות, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר, תיאור כפול המדגיש את הקבורה ואת המוות כשינה, יָקִיצוּ ויחזרו לחיים בגוף ובנפש. הם יתחלקו לשני גורלות מנוגדים: הצדיקים יזכו, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם של עונג נצחי, ואילו הרשעים יסבלו, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם, כלומר לבושה ולקללה מתמדת. תכלית התחייה היא להעניק שכר לצדיקים שמסרו את נפשם, ולהעניש את הרשעים שייאלצו להודות בפומבי בטעותם ולהכיר באחדות ה'. אף שיש המפרשים תיאור זה כמשל בלבד לגאולת ישראל מחושך הגלות, הפירוש המילולי מתאר תהליך ממשי, שעשוי לכלול שלב גשמי בימות המשיח ולאחריו חיי נצח רוחניים.