תארו לעצמכם מצב שבו אנשים מהעבר הרחוק פתאום קמים וחוזרים אלינו. הנבואה הזו מספרת לנו על נס גדול שיקרה בעתיד, בסוף הימים, שנקרא תחיית המתים. התנ"ך משתמש במילה מִיְּשֵׁנֵי כי הוא מתאר את המוות כמו שינה עמוקה. בדיוק כמו שאנחנו מתעוררים בבוקר, כך גם אותם אנשים יתעוררו ויקומו מתוך אַדְמַת עָפָר, כלומר מתוך האדמה העמוקה שבה נקברו. המילה וְרַבִּים מלמדת אותנו שלא כל בני האדם יקומו באותו הזמן, אלא קבוצות מסוימות של אנשים.
האנשים שיתעוררו יתחלקו לשתי קבוצות שונות לגמרי. הקבוצה הראשונה היא הצדיקים שעשו טוב. הם יקומו אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, כלומר יזכו לחיים מאושרים ונעימים שיימשכו לנצח, כפרס על המעשים הטובים שלהם. הקבוצה השנייה היא אנשים שבחרו בדרך רעה. הם יקומו וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם, כלומר הם יתעוררו לבושה גדולה מאוד שתישאר איתם. הסיבה שהם יקומו היא כדי שהם יראו בעצמם את ההצלחה של הצדיקים, ויודו מול כולם שהם טעו בדרך שלהם. כשהם יגידו את זה, כל העולם יבין מיד שהדרך הנכונה באמת היא האמונה בה'.