בחזיונו, דניאל צופה בהתרחשות שמימית חדשה על גדות הנהר. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי המילים שְׁנַיִם אֲחֵרִים מתייחסות לשני מלאכים נוספים, השונים מהמלאך ששוחח עם דניאל עד לאותו שלב. מלאכים אלו ניצבים אֶחָד הֵנָּה... וְאֶחָד הֵנָּה, כלומר ממוקמים משני צדדיו של נהר החדקל, המכונה כאן הַיְאֹר [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנקודת מבט רעיונית, יש המסבירים כי דמויות אלו מייצגות את הכוחות השמימיים המושלים במהלך אותה תקופה היסטורית. הם ניצבים שם כדי לשאול מתי יגיע קץ הפלאות, שכן זמן שלטונם קצוב והם מבקשים לדעת מתי תסתיים ממשלתם [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אלגורית מפרשת את החיזיון כסמל לכוחות הפנימיים של האדם. לפי קו מחשבה זה, השניים רומזים לשכל ולדמיון, והם מכונים "אחרים" משום שהם מנוגדים וזרים זה לזה – השכל הוא רוחני ואילו הדמיון קשור לגוף. עמידתם על שפת הנהר ממחישה את מוכנותם לקבל את השפע האלוהי, המדומה למימיו הזורמים של הנהר [יוסף אבן יחיא].