בחיזיון שמימי מתנהל שיח בין דמויות מלאכיות סביב שאלת תזמונו של הקץ, שיח שנועד כולו כדי שדניאל ישמע את הדברים [אבן עזרא]. אחד מהנוכחים פונה בשאלה אל הדמות המרכזית [מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אם כי יש הסבורים שכל אחד מהם פנה אליו בנפרד [יוסף אבן יחיא].
הפנייה היא אל לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, כלומר מלאך הלבוש בבגדי פשתן, שהוא אותו מלאך שדיבר עם דניאל קודם לכן [מצודת דוד]. הדעה המרכזית מזהה איש זה כשר גבריאל [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ], ויש המציעים שאולי מדובר בשר מיכאל [ביאור שטיינזלץ]. המלאך ניצב מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר. בעוד שרוב הפרשנים מבינים תיאור זה כעמידה פיזית מעל מי הנהר, יש המפרשים זאת מבחינה מהותית, שכן עמידתו מעל המים מסמלת שהוא זה שמשפיע את ההשפעה עליהם [יוסף אבן יחיא].
השאלה המופנית אליו היא עַד־מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, כלומר מתי יגיע ויפסיק להתאחר אותו קץ מסתורי. המילה הַפְּלָאוֹת מתפרשת בשני אופנים עיקריים: גישה אחת מסבירה שהכוונה לדבר מכוסה ונעלם (כמו בביטוי "כי יפלא ממך"), והשאלה היא עד מתי יתעכב הקץ המוסתר [מצודת ציון, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה כפשוטה, כדברים מופלאים. לפי פירוש זה, השאלה היא מתי יגיע הקץ שבו יתרחשו כל אותם דברים נפלאים המצופים, שכן בינתיים הזמנים קשים ורעים [ביאור שטיינזלץ].