דברי חתימת הספר מופנים אל דניאל באופן אישי, לאחר רצף של חזונות נשגבים וחישובי קצים על עתיד האומה והעולם. המלאך הדובר אליו מסיים את ההתגלות בהתייחסות לייעודו הפרטי של דניאל, ומבטיח לו מנוחה ושכר מובטח באחרית הימים.
הפרשנים מסכימים כי ההוראה לֵךְ לַקֵּץ מתייחסת לסיום חייו של דניאל בעולם הזה. המלאך אומר לו להמשיך בדרכו עד שימלאו ימיו ושעת פטירתו תגיע, שכן המוות הוא הקץ לכל בשר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, יוסף אבן יחיא]. ההבטחה וְתָנוּחַ מתפרשת כמעבר למנוחת עולמים, שבה ינוח דניאל בשלווה בגן עדן ויזכה לחלוק את מקומו יחד עם שאר הצדיקים [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
לאחר מנוחת המוות, מובטחת לדניאל תקומה. המילים וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ מכוונות לתחיית המתים. דניאל עתיד לקום משנתו בעפר כדי לקבל את חלקו הטוב בעולם הבא. המונח "גורל" משמש כאן בהשאלה מדרך בני האדם שמחלקים נחלות ורכוש על פי גורל [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. בעת ההיא, הוא יהיה בין הקמים לתחייה שיבינו סוף סוף לאשורו את פשר הנבואות שחזה [ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי לְקֵץ הַיָּמִין, רוב המפרשים מבהירים כי אין הכוונה ליד ימין, אלא המילה מקבילה במשמעותה למילה "הימים", כלומר תקופת "אחרית הימים". הופעת האות נון בסוף המילה במקום האות מם היא תופעה דקדוקית מוכרת המופיעה במספר מילים במקרא [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון].
גישה פרשנית חריגה לפסוק הציע יפת בן עלי, ולפיה אין אלו דברי המלאך אל דניאל, אלא דברי דניאל עצמו המופנים לכל אדם משכיל. לפי פירוש זה, דניאל מורה לאדם ללכת לדרכו ולא לנסות לחקור ולחפש מתי יגיע קץ הימים, אלא להמתין עד שה' יגזור על ביאת הגואל. עם זאת, גישה זו נדחית, שכן ההקשר מעיד בבירור שאלו דברי המלאך המופנים אל דניאל באופן אישי [אבן עזרא].