השכר הרוחני העתידי השמור לצדיקים נחלק לשתי מדרגות, תוך יצירת הבחנה ברורה בין אדם שמתקן את עצמו לבין אדם שמשפיע על סביבתו.
הפרשנים מסכימים כי וְהַמַּשְׂכִּלִים הם החכמים ויראי ה', שעוסקים בתורה ובמצוות. לעתיד לבוא הם יַזְהִרוּ, כלומר יאירו ויזרחו [מצודת ציון]. זריחה זו תתאפשר משום שהחומר הגופני שלהם יזדכך ויצר הרע יוסר [מלבי"ם], מה שיאפשר להם ליהנות מזיו השכינה בדומה לקירון עור פניו של משה רבנו [יוסף אבן יחיא]. הם יאירו כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, המתואר כגוף זך וטהור.
לעומתם, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים הם אלו שאינם מסתפקים בהשכלתם האישית, אלא דואגים לזולת, מלמדים את דרך ה' ומובילים את הרבים לעשיית טוב וצדק. בין שתי קבוצות אלו קיים מדרג רוחני ברור: בעוד שהמשכילים נמשלו לרקיע, שתפקידו לקבל את האור, מצדיקי הרבים נמשלו לכַּכּוֹכָבִים, שמעלתם גבוהה יותר ממעלת הרקיע [אבן עזרא]. מדרג זה פועל על פי העיקרון של מידה כנגד מידה, שכן כשם שמצדיקי הרבים האירו את עיני הציבור ולימדו אותם צדק, כך הם יזכו להאיר בעצמם ככוכבים [מלבי"ם].
ההבטחה כי מצב זה יימשך לְעוֹלָם וָעֶד מתייחסת לשתי הקבוצות גם יחד [מצודת דוד]. שכר זה יהיה נצחי ומוחלט, משום שלעתיד לבוא יוסרו כל המכשולים והמונעים לחטא, כדוגמת יצר הרע והגלות, והצדיקים יזכו להיפרד מן העולם בנשיקה ללא כאב ולדבוק בה' לנצח [יוסף אבן יחיא].