התשובה האלוהית חותמת את חזון העתיד בסירוב לחשוף את פרטי הגאולה, ומותירה את הבנתם לתקופה מאוחרת יותר. הציווי לֵךְ דָּנִיֵּאל אינו הוראת הליכה פיזית, אלא דרישה מדניאל להרפות מבקשתו, להמשיך בדרכו ולחדול מלשאול שאלות נוספות על העתיד [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לכך היא שסְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים – פרטי הגאולה שדניאל מבקש לדעת יישארו מוסתרים ומוצפנים ברמזים, ואיש לא יוכל להבין אותם עַד עֵת קֵץ, כלומר עד התקופה שבה תתקרב הגאולה עצמה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי ההסתרה אינה נצחית, וכאשר תגיע עת הגאולה הדברים יתבהרו, אך הם מציגים דגשים שונים באשר למי שיזכה להבין אותם. גישה אחת מבארת כי בבוא הקץ הכול יתברר, והכל יחכימו ויצליחו לפענח את הרמזים שנותרו סתומים עד אז [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המדגישים כי ההבנה לא תהיה נחלת הכלל, אלא רק "המשכילים" יזכו להבין את רמיזות המלאך ולקבל את האמת [אבן עזרא, מלבי"ם]. תהליך זה ילווה בהבדלה ברורה באנושות: רבים יכירו את האמת וילכו באור ה', בעוד שהרשעים לא יצליחו להבין את פעולותיו של ה', ימשיכו בדרכם הרעה ואף יצאו להילחם במלחמת גוג ומגוג [מלבי"ם].