חזון קץ הימים נושא עמו את אחת הנבואות הברורות ביותר במקרא אודות תחיית המתים. מציאות עתידית זו פורצת את גבולות החיים והמוות, ומזמנת אישים מן העבר לעמוד מול ההשלכות הנצחיות של מעשיהם, בין אם לשכר ובין אם לעונש.
הפרשנים מסכימים כי הכתוב מתאר את חזרתם לחיים של המתים בגוף ובנפש. המוות מתואר כאן בדרך השאלה כשינה, ולכן המילה מיְּשֵׁנֵי רומזת לכך שהנפש תחזור לגוף ממש כשם שאדם מתעורר משנתו [מצודת דוד, מלבי"ם]. הצירוף אַדְמַת עָפָר הוא כפל של שמות נרדפים שנועד לחזק את תיאור הקבורה [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית ומסורת הקריאה, המילה מיְּשֵׁנֵי נהגית עם דגש באות יו"ד, והמילה לְדִרְאוֹן נפתחת באות דל"ת המנוקדת בחיריק [מנחת שי].
המילה וְרַבִּים מעידה כי התחייה לא תקיף את כלל האנושות אלא קבוצות מסוימות [מצודת דוד, מלבי"ם]. רב סעדיה גאון מציע פירוש מפתיע ולפיו המילה וְרַבִּים משמעותה כאן היא דווקא המעטים [אבן עזרא]. מנגד, יש מי שמוציא את הפסוק ממשמעותו המילולית ורואה בו משל בלבד; לפי רבי ישועה, "ישני עפר" הם בני עם ישראל השרויים בחושך הגלות, והיקיצה מסמלת את בוא הגואל שיביא טובה לצדיקים ורעה לרשעים [אבן עזרא].
הקמים לתחייה יתחלקו לשתי קבוצות בעלות גורל מנוגד. אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, כלומר הצדיקים שיזכו לחיים מאושרים ונעימים לנצח. לעומתם, הרשעים יקומו וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם, כלומר לבושה מתמדת ולקללה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רב סעדיה גאון מציע קריאה שונה של חלוקה זו: אלו שיקיצו יזכו לחיי עולם, ואילו אלו שלא יקיצו יישארו בעפרם לחרפה ולדיראון עולם [אבן עזרא].
מטרת התחייה של שתי הקבוצות, לפי חלק מהפרשנים, קשורה קשר הדוק למאורעות הגלות. הצדיקים שמסרו את נפשם על קדושת השם יקומו כדי לקבל את שכרם. במקביל, הרשעים שעינו והרגו אותם יקומו לתחייה במיוחד כדי לראות את הצלחת קורבנותיהם ולקבל את עונשם [מלבי"ם]. מעבר לכך, לתחיית הרשעים ואנשי השם של דורות העבר יש תכלית אמונית ופומבית: הם יקומו כדי להודות קבל עם ועדה שאמונתם הייתה שקר ושהם רדפו אחרי הבל. הודאה זו של דמויות היסטוריות תברר לכל העמים מהי האמונה האמיתית, ותביא להכרה כי ה' אחד ושמו אחד [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
באשר לאופי החיים לאחר התחייה, מציג האבן עזרא מהלך דו-שלבי: הצדיקים יחיו תחילה בימות המשיח, אז ייהנו מתענוגות גשמיים כסעודת הלווייתן והבהמות. לאחר מכן הם ימותו פעם נוספת, ויקומו שוב לתחיית המתים הסופית של העולם הבא, שם לא יאכלו ולא ישתו כלל, אלא רק ייהנו מזיו השכינה [אבן עזרא].