דניאל, פרק י״ב, פסוק י׳

ההיסטוריה האנושית והציפייה לגאולה צופנות בחובן תהליכים עמוקים של בירור, זיכוך ומבחני אמונה, אשר מפרידים בין החכמים לבין אלו שמאבדים את תקוותם.

המילים יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ מבטאות תהליך של הבהרה, ניקיון והעמדת דברים על דיוקם ועל בוריים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. באשר למהות התהליך ולמילים וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מתמקדת בחישובי קץ הימים. חוקרים רבים ינסו לברר ולחשב את מועד הגאולה, ויאמינו כי החשבון שהוציאו תחת ידם הוא צרוף, מזוקק ונקי משגיאות [רש"י, מצודת דוד]. הגישה השנייה רואה בכך תהליך של זיכוך אנושי מתוך ייסורים. אנשים רבים יעברו צרות שינקו ויזקקו אותם [ביאור שטיינזלץ], וחלקם אף ימסרו את נפשם על קידוש ה' מתוך אמונה יוקדת כי ביאת המשיח קרובה [יוסף אבן יחיא].

מול תהליכים אלו ניצבת תגובתם של הרשעים, שעליהם נאמר וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל־רְשָׁעִים. לפי הגישה העוסקת בחישובי הקץ, כאשר יגיע המועד המחושב והמשיח לא יבוא, הרשעים יתייאשו. חוסר ההבנה שלהם יתבטא בכך שבמקום להבין שנפלה טעות אנושית בחישוב, הם יכפרו ויכריזו כי לא תהיה עוד גאולה לעולם [רש"י, מצודת דוד]. לפי הגישה השנייה, הרשעים פשוט לא יבינו את הנבואות הללו, ימשיכו לנהוג ברשע, יסרבו להאמין בביאת המשיח ואף ימירו את דתם [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].

לעומתם, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ. החכמים יצליחו להבין את הנבואות [ביאור שטיינזלץ], או לכל הפחות יבינו חלק מהותי מהן [יוסף אבן יחיא]. גם כאשר יעברו מועדי הקץ שחושבו, המשכילים יבינו כי מדובר בטעות בחשבון ולא יאבדו את תקוותם ואת אמונתם בגאולה [מצודת דוד]. הבנתם המלאה והאמיתית של החשבונות תתבהר להם לחלוטין רק כאשר יגיע קץ הימים בפועל [רש"י].

מבחינה לשונית, יש לציין כי המילה וְהַמַּשְׂכִּלִים מופיעה בחלק מכתבי היד בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה, תופעה דומה לזו שקיימת בפסוקים קודמים בספר [מנחת שי].