דברים, פרק י׳, פסוק ו׳

משה קוטע את תוכחתו על חטא העגל כדי להוכיח שתפילתו הצילה את אהרן מזעם ה', שכן הוא האריך ימים ושושלתו לא נכרתה כאשר וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו. כאשר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן אל העמק של מוֹסֵרָה, אהרן עלה לפסגת הר ההר הסמוך והלך לעולמו. התורה מדגישה כי שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, משום שרק לאחר נסיגה מבוהלת לאחור מתוך פחד ממלחמה ורצון לשוב למצרים, העם עצר במוסרה כדי לערוך לו מספד ראוי. סמיכות אירועים זו נועדה ללמד שמיתת צדיקים והרצון לפרוש מה' קשים ממש כיום שבו נשברו הלוחות ונעשה העגל. ציון הבארות מהווה ביקורת נוספת על כך שחלק מהעם היו טרודים בחיפוש אחר מים מתוך חרדה, במקום לחלוק כבוד לאובדן הרוחני.