דברים, פרק י׳, פסוק ה׳

קבלת הלוחות השניים מסמלת את חידוש הברית עם ה', וכאשר משה מעיד וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, הוא מתאר כיצד פסע לאחוריו מתוך יראת כבוד לשכינה וזהירות מנפילתם. מכיוון שירידה זו אירעה ביום הכיפורים שאסור במלאכה, משה נמנע מהוצאת הלוחות אל המחנה ביום, והמתין ללילה כדי לקיים וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. פעולה זו מציגה את הארון בראש ובראשונה ככלי שנועד להגן על הלוחות, בדומה למנהג הקדום לשמור בריתות במקדשים. לגבי הקביעה וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה', הדעות חלוקות אם הלוחות נותרו בארון העץ הפשוט לתמיד או רק עד להקמת המשכן. בכל מקרה, שהותם שם שימשה עדות לברית, עיגנה את נוכחות ה' בעם, והיוותה משל לתלמיד חכם הנדרש לחיות בצער ובדוחק בטרם תעלה קרנו.