מנהיגותו של ה' מתגלה דווקא ביחסו אל השוליים החברתיים. במקום להעדיף את המכובדים והחזקים, ההשגחה האלוהית פונה אל אלו שנותרו ללא משענת טבעית בעולם.
הפרשנים מסכימים כי הניגוד הבולט בין הפסוק הקודם, שתיאר את ה' כאל גדול, גיבור ונורא, לבין תחילת פסוקנו – עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה – בא ללמד יסוד מרכזי: בכל מקום שבו מוזכרת גדולתו של ה', שם מתגלה גם ענוותנותו [רש"י, רבנו בחיי, ברטנורא]. למרות שה' נשגב ומרומם, הוא יורד למטה ופועל בניגוד לטבע האנושי הרגיל, כדי להשגיח על דכאי הרוח והשפלים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. היתום, האלמנה והגר משותפים בכך שאין להם קרובים, חברים או נחלה שיעמדו לימינם ויגנו עליהם מפני עושק [אבן עזרא, רלב"ג, העמק דבר, ביאור יש"ר]. יש המציינים כי ה' עושה דין ומשפט מדויק שאמנם לעיתים מותיר אדם כיתום, אך מיד לאחר מכן ה' כביכול נכנס למקומו של האב כדי להגן עליו מלוחציו [שפתי כהן].
לגבי החלק השני של הפסוק, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, מוסבר כי הגר עזב את משפחתו ועברו, וויתר על זכויותיו החברתיות והלאומיות כדי לחסות בצל ה'. ה' אוהב את הטוהר האנושי הזה ומעניק לו קיום ומעמד [רש"ר הירש, שפתי כהן]. המילים לֶחֶם וְשִׂמְלָה מבטאות מזון ובגד [ביאור שטיינזלץ], והן מסמלות למעשה את כל צורכי הקיום הבסיסיים של האדם [הטור הארוך].
הפרשנים מדגישים כי אין לראות במתנת הלחם והשמלה דבר מועט המעיד על חוסר יכולת אלוהית, אלא להפך – מדובר בדבר חשוב ביותר [מזרחי, שפתי חכמים]. החשיבות נלמדת מכך שיעקב אבינו בכבודו ובעצמו התפלל וביקש מה' בדיוק את הדברים הללו [רש"י, משכיל לדוד]. יתרה מכך, בעוד שיעקב נזקק להתפלל על כך, לגר ה' מעניק צרכים אלו אף ללא תפילה מצידו [דברי דוד]. גישה נוספת מסבירה כי לשאר בני האדם ה' מעניק פעמים רבות רק ממון כללי שבאמצעותו הם רוכשים את צורכיהם, ואילו לגר ה' מזמין בהשגחה פרטית את הלחם והבגד עצמם. דבר זה מעיד על מעלתו הגבוהה של הגר בעיני ה', בניגוד ליחסו השפל לעיתים בעיני בשר ודם [גור אריה].
פעולותיו של ה' כלפי החלשים אינן רק תיאור של השגחה, אלא הקדמה וציווי מוסרי עבור בני האדם: מכיוון שה' אוהב את הגר ודואג לו, חלה חובה מוחלטת על עם ישראל ללכת בדרכיו ולאהוב את הגר גם כן [אבן עזרא, רבנו בחיי, העמק דבר].